ביהמ"ש העליון פסק ברוב דעות, כי תיקון מספר 2 לחוק החוזים, מינואר 2011, לא הביא לשינוי אמיתי במצב המשפטי הנוהג לגבי פרשנות חוזים. מדובר באימוץ השיטה הפרשנית שהונהגה בעניין אפרופים ובדנ"א בעניין מגדלי הירקות(לפיה יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו), תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. במחלוקת הפרטנית, לדעת כל ההרכב, ההסכם שבין המל"ל לחברות הביטוח, אינו מקנה למל"ל את הזכות לדרוש שיפוי בגין סכומים העומדים לזכות נפגעים כהלוואה עומדת לרכישת רכב.
![]()
