ברירת המחדל הינה חיוב חברה – תובעת בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הנתבע. כניסתה של החברה להליך פירוק אינה מקנה חסינות מפני תשלום הוצאות ואפשרות לנהל תביעה מבלי להבטיח את זכותו של נתבע לגבות את הוצאותיו. האיזון הראוי בין זכותה של חברה בפירוק לתבוע ולשמור על האינטרסים של כל הנושים, לבין זכותם של הנתבע להבטיח את הוצאותיהם, תעשה על ידי קביעת גובה הערובה באופן מידתי.
![]()
