במסגרת בחינת קיומן של ראיות לכאורה לצרכי מעצר עד תום ההליכים, די בבחינה האם במכלול הראיות טמון פוטנציאל ראייתי שיביא להרשעת הנאשם, ואין דרישה כי הראיות יבססו את אשם הנאשם מעבר לכל ספק סביר. הבחינה נעשית לפי מבחן "אם נאמין". בתוך כך, ביהמ"ש אינו נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין; ודוק מבחן "אם נאמין" מתייחס לאמינות ראיות התביעה, ואינו חל על גרסת הנאשם; כאשר מדובר בתשתית ראייתית הכוללת ראיות נסיבתיות בלבד, כל שנדרש הוא שהראיות יובילו למסקנה לכאורית ברורה לפיה קיים סיכוי סביר להרשעה, ואין דרישה להיעדר כל הסבר חלופי אפשרי שעשוי להתקבל בסוף ההליך הפלילי.
![]()
