תביעות רכוש בין בני זוג עליהם חלה הלכת השיתוף, במרכזן נכס המורכב מדירת מגורים ונכס מסחרי. פסה"ד מעורר קושי מיוחד הן בשל השתלשלות העניינים העובדתית והמשפטית המפותלת בסכסוך הנמשך כ-20 שנה, הן בשל טיבו ויחודו של הנכס, והן בשל העובדה שהנתבע 2 (אביו של הנתבע 1) לא היה צד להליך הבוררות שהתנהל בין התובעת והנתבע 1 בקשר לנכס במסגרת פרידתם. בנסיבות החריגות נקבע כי לתובעת זכות כספית בשווי 22.5% מהנכס המסחרי, וזכות קניינית שווה בדירת המגורים.
![]()
