התובע זכאי לפיצוי כספי מהנתבעת 1 בגין איחור בתשלום פיצוי כספי שהנתבעת 1 התחייבה לשלם לו במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כאשר בסכום הפרשי הריבית וההצמדה נלקחה בחשבון אחריותם המשותפת של התובע והנתבעת 1 לכך שפסק הדין לא מומש אלא לאחר זמן רב; התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה לאחר שנקבע כי הוא פעל לפי סמכותו, מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, כשסרב מלכתחילה לאשר את סעיפי הפיצוי הכספי.
![]()
