כידוע, ההחלטה האם ליתן עדיפות לאמור באמרות החוץ נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ונטועה במידת התרשמותה ממהימנות העדויות שנשמעו בפניה. כ"כ, ובהתאם לסעיף 10א(ד) לפקודת הראיות לשם ביסוסה של הרשעה על אמרת חוץ, נדרש כי בחומר הראיות תימצא לאותה ראיה תוספת ראייתית מסוג חיזוק. במקרה דנא, החלטתו של ביהמ"ש המחוזי להתבסס על אמרת החוץ של המתלונן לפיה המערער הוא זה שירה בו, מבוססת ומנומקת כדבעי, ואין מקום להתערב בה.
![]()
