ביה"ד פסק כי: המדינה והמועצות הדתיות המערערות היו מעסיקות במשותף של המשיבים – קייסים ורבנים בני הקהילה האתיופית (למעט משיב 2 שרק המועצה הדתית הייתה מעסיקתו), והן חבות כלפי המשיבים יחד ולחוד בתשלום שכרם; המשיבים היו זכאים לשכר המקביל לשכר רב שכונה החל ממועד הפינוי ולזכויות פנסיה; נטל ההוכחה בדבר הפרשי השכר מוטל על המשיבים, שלא עמדו בו, אך אין לדחות את תביעתם, אלא להשיב את הדיון לביה"ד האזורי לבירור סוגיית הפרשי השכר.
![]()
