כוחה של ההכרעה שניתנה בבית המשפט המחוזי בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, אינה דומה להכרעה שתינתן בבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה, בבואו לדון בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, דן בה מכוח סמכותו הייחודית. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי דן בשאלה זו באופן "אינצידנטלי" מכוח סמכותו הנגררת. לפיכך, אין בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, להוות מעשה בית דין בשל השתק פלוגתא.
