בעניין גנז נפסק כי אין מקום לסיווג "אוטומטי" של עסקה בהתבסס אך ורק על מצבת הזכויות של המעביר, אלא סיווג עסקה נעשה לפי כוונת הצדדים כפי שהיא משתמעת מלשון החוזה ומתכליתו. לפיכך, אין מקום למסקנה לפיה אם המעביר, במקרה דנן – נותן המתנה – איננו בעל הזכויות הקנייניות, אין הוא יכול להעביר אלא את זכויותיו האובליגטוריות, אלא על בימ"ש לבחון את כוונת הצדדים – האם התכוונו להעביר זכויות אובליגטוריות או קנייניות.
↧