המחלוקת בפסק דין זה מתמקדת בשאלה האם הנתבעת – אלמנתו של המנוח, זכאית לרשת את עיזבונו לנוכח הוראות מדירות בהסכם ממון שקיבל תוקף פס"ד; נקבע בפסיקה כי האפשרות היחידה העומדת בפני אדם להסדרת ירושתו לאחר מותו שלא על פי החלוקה שקובע הדין, היא באמצעות צוואה, באחת מהדרכים הקבועות בחוק הירושה; הסכם הממון דעסקינן אינו מהווה צוואה ולכן האלמנה זכאית לרשת את המנוח, ככל אלמנה "רגילה", על פי הוראות חוק הירושה, כאשר הסכם הממון קובע את היקף העיזבון העומד לחלוקה.
![]()
