נדחתה הטענה שלפיה ערב אישורה של התכנית ניתן היה להסתמך על קיומו של נוהג למתן היתרי בניה למרפסות מבלי למנות שטחים אלה במניין שטחי הבניה המותרים. נקבע, כי קיומו של נוהג פסול שלא למנות שטחים אלה, אינו מקנה זכות להקמת מבנה בלתי חוקי החורג מהמותר על פי תכנית המתאר.
